סימן תר"צ

סימן תר"צ - דיני קריאת המגילה

סעיף א'

מסכת מגילה כ"א: הקורא את המגילה מותר לו לקרוא בין עומד בין יושב

פסק השו"ע מותר לקרוא את המגילה בישיבה אלא שבציבור צריך לעמוד מפני כבוד הציבור 

עמידה על ידי סמיכה

כתב המשנה ברורה שמותר

קהל מוחל על כבודו

יש מי שכתב שאם הקהל מוחל על כבודו יהיה מותר לקרוא בישיבה גם לציבור.

דברי הרמ"א

אין לחזן לקרוא מגילה עד שיאמרו לו הקהל לקרוא.

סעיף ב'

ע"פ דברי הגמרא מסכת מגילה כ"א: "תנו רבנן" פסק השו"ע שבניגוד לקריאת התורה שאסור לקרוא כמה אנשים יחד משום דתרי קולי לא נשמעי

מגילת אסתר מותר לקרוא כמה אנשים ביחד משום שיש חביבות מיוחדת בקריאה שאדם יכול לכוון לשמוע 2 קולות כתב המשנ"ב שאם אדם מרגיש בעצמו שזה מבלבל פשוט שאין לשמוע במצב כזה 2 קולות.

סעיף ג' – קריאה בעל פה

קריאת מגילה צריכה להאמר מתוך כתב כשר אבל הקורא את המגילה בעל פה או מתוך חומש / מגילה פסולה לא יצא ידי חובתו

חריגים לכך:

בשעת הדחק שיש מגילה חסירה התירו במקרים מסוימים כפי שיבואר:

חסר יותר מחצי מגילה – פסול

מטושטשות ואין רישומן ניכר – פסולה

מוסיף הרמ"א לאסור

נשמט פסוק ראשון או אחרון במגילה- פסול

נשמט עניין שלם באמצע המגילה גם פחות מחצי פסול

סעיף ד'

אדם שמחזיק מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם השליח ציבור אלא שומע ושותק בזה מצינו 2 הסברים

  1. משום שמא יפריע לאחרים ומטעם זה אם הנידון כלפי עצמו לכאורה יהיה מותר
  2. שמא על ידי הקריאה יפריע גם לעצמו ולא ישמע את השליח ציבור

סעיף ה'

קראה סירוגין פרוש שעשה עצירה באמצע המגילה יצא ידי חובתו אפילו שהה כדי לגמור את כולה

למרות שדבר באמצע מגילה יצא ידי חובתו אלא שגוערין בו.

סעיף ו'

הקורא את המגילה למפרע לא יצא

סעיף ז'

הקורא את המגילה בעל פה לא יצא ידי חובתו

סעיף ח'

גם אדם שלא מבין את תוכן המגילה יוצא ידי חובתו הא ראיה שש מילים במגילה שאף אחד לא בדיוק יודע את משמעותם כמו האחשתרנים בני הרמכים ויוצאים ידי חובה.

ומומלץ לכל אדם להחזיק במגילה כשרה לפניו.

סעיף ט'

אדם דובר שפה זרה יכול לצאת ידי חובה בשפה הספציפית בה כתובה המגילה בלשון זר

אבל בתנאי שהמגילה כתובה בשפה הזרה למעט אם המגילה כתובה בעברית והבעל קוראת אומר אותה בלשון תרגום במצב זה אינו יוצא ידי חובה.

מתי התירו לקרוא מתוך לשון זרה

שיטת הרמ"א: תוכן השפה זרה יכול להיכתב בכל סגנון אותיות ואין נפק"מ בדבר

שיטות חולקות הובא במשנ"ב: דווקא שהכתב לשון אשורי

עוד הברה חשובה

חובה שגם בעל הקורא וגם השומע יבינו את השפה זרה אבל אם אחד מהם אינו מבין לא יצא ידי חובתו

בזמן הזה 

נהגו כולם לקורא בלשון עברית ולא בשפות זרות

מי שיודע לעז ויודע אשורית 

השו"ע הביא ב' דעות:

  1. יש אומרים כל ההיתר הנ"ל נאמר למי שלא מבין אבל אדם שמבין עברית לא יוצא ידי חובה בלשון לעז ומשום שלא מחוייב בדבר לא מוציא אחרים ידי חובה
  2. יש חולקים שההיתר לצאת ידי חובה בלשון לעז נאמר בכל גווני

מגילה שכתובה בשני לשונות

כתב הרמ"א להתיר את השימוש בה בדיעבד

סעיף י"א

יש למחות באותם שקוראים לנשים בלשון לעז משום שאם הם מבינים עברית ע"פ הנ"ל הם לא יכולים להוציא אחרים ידי חובתם.

סעיף י"ב

אדם קרא את המגילה מתנמנם, יצא ידי חובתו
הגדרת מתנמנם ע"פ דברי המשנה ברורה:
אדם שער ואפשר לדבר אליו אבל לא יכול לדבר בסברה


דין כוונה

הלכה שמצוות צריכות כוונה להוציא אחרים ובטח שהנידון להוציא אחרים ידי חובתם

ההסבר:

  1. גם מתנמנם מסוגל לכוון
  2. ייתכן שהכוונה תיהיה לפני הקריאה שאז יכול לכוון בצורה טובה קודם הנמנום.

שומע מתנמנם

לא יוצא ידי חובתו משום שהבעל קורא למרות שמנמנם הרי הוציא את כל המילים מפיו כראוי, ואילו השומע סביר להניח שפספס מילה.

סעיף י"ג

אדם יכול לצאת ידי חובת קריאת מגילה בשעה שמגיה את המגילה וכן בשעה שכותב על סמך המגילה, מגילת אסתר אחרת

רק שלא יפסיק לכתחילה בדיבור.

אבל מותר לדבר בענייני היום וכן מותר לדרוש את המגילה ויוצא ידי חובה ואף לכתחילה מותר.

סעיף י"ד

צריך שיכוון הבעל קורא להוציא את השומע ידי חובה וכן להפך השומע צריך לכוון לצאת ידי חובה מהבעל קורא.

אופן הכוונה

כלפי הבעל קורא עם הוא מוציא רבים בבית הכנסת בסתם אומרים שזהו כוונתו ואין צריך כוונה אקטיבית אלא צריך שלא יהיה לו כוונה הופכית

כלפי השומע:

שומעים שבתוך בית הכנסת בפשטות כוונתם לצאת ידי חובה מהבעל קורא, שומעים שמחוץ לבית הכנסת צריכים כוונה מיוחדת באופן אקטיבי.

טעויות בקריאה

לא מדקדקים בטעות שאינה משנה משמעות כמו יהודים או יהודיים אבל אם טעות משנה משמעות כמו יושב או ישב, צריך לחזור כי נחשב כאילו דלג על המילה.

סעיף ט"ו

צריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת להודיע שכולם נתלו כאחד (שו"ע דינא דגמרא)

רמ"א- החל מחמש מאות איש להתחיל בנשימה אחת

אדם שיש לו נשימה קצרה, יוותר על מנהג הרמ"א וילך על דינא דגמרא להתחיל בנשימה אחת מ "ואת " וכו'

כמה דינים ע"פ המשנה ברורה

  1. בין פסוק לפסוק יפסיק מעט
  2. הלילה ההוא יגביה קולו
  3. אגרת הזאת – ינענע המגילה
  4. אין צורך שיאמרו כל הקהל את עשרת בני המן בקול אלא רק הבעל קורא.

סעיף י"ז

הקורא את המגילה צריך שתיהיה מקופלת לפניו כמו אגרת משום פרסום הנס עניין קיפול כאגרת נאמר כלפי הבעל קורא ולא כלפי השומעים.

כריכת המגילה חזרה

השו"ע סובר שיש לקפל את המגילה מיד בסיום הקריאה משום שגנאי למגילה שתיהיה פתוחה שלא לצורך (נציין שמנהג חב"ד לכרוך לאחר הברכה והרבי האריך בעניין באחד ממכתביו)

הכהת המן

כתב הרמ"א מנהג וותיק לצייר או לכתוב המן על עצים /אבנים ולהכותם אחד בשני משום מחיית עמלק.

נשתרבב המנהג להכות בזמן שקוראים המן 

אומר הרמ"א אין לבטל את המנהג או ללעוג לו כי לא לחינם הוקבעו

מהרי"ל : לא היה מכה בהמן

בשם החכם צבי: היה מכה ברגלו

פרי מגדים כתב יצא שכרם בהפסדם של אותם אלו שמכים משום שייתכן ויפספסו מילה

מנהג חב"ד להכות רק בהמן עם תואר או המן האגגי

סעיף י"ח – קריאת מגילה ביחיד

לכתחילה יש לקרוא את המגילה במניין משום ברוב עם הדרת מלך כי לכתחילה אין להוציא אחרים ידי חובה ביחיד, ובמצב יחיד למדהו דרש אם הם לא יודעים לקרוא אפשר להוציאם די חובתם.

וכן יש לילך לבית הכנסת.

אדם שפספס את הקריאה כתב הרמ"א שיוכל אף לכתחילה לקרוא אותה ביחיד ולא אומרים לו לקבץ אנשים

דין מתנות לאביונים בפורים  ובנוסף הלכות העוסקות בנתינת צדקה זכר למחצית השקל יבוארו בסימן תרצ"ד.